<h1>שבלי הלקט סימן ק'</h1>
<h2>דף סט:</h2>
אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב. כגון ראובן שמעון לוי ויהודה ויששכר וזבולון שיש להן ששה בתים. לכל אחד ואחד בית בפני עצמו, וכולן פתוחין לחצר גדולה שהיא שלכולן ואותן בתים סביב לאותה חצר, ונתנו חמשה מהן עירובן בבית אחד, וראובן לא נתן עמהם, או שכח ולא עירב עמהן מבעוד יום, ולערב בשבת אי אפשר לערב שאסור לעשות כן, כיצד יעשה? מבטל להן רשותו. וביטול רשות עצמו מחלוקת בית שמאי ובית הלל, דתניא מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום, ובית הלל אומרים אפילו משתחשך, בטולי רשותא אסתלוקי הוא ואסתלוקי בשבתא שפיר דמי. והלכה כבית הלל דמותר לבטל רשות בשבת. וצריך שיבטל רשותו לכל בני החצר. ושנינו ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם. והוינן בה מדקתני ביתו אסור, ולא קתני רשותו כולו אסור, שמע מינה ביתו דווקא הוא דאסור, הא חצירו שריא, דקיימא לן המבטל רשות חצירו בסתם לא ביטל רשות ביתו, לפיכך ביתו אסור לו ולהם, שהרי לא ביטל להם רשות ביתו. ואם ביטל להם רשות ביתו בפירוש מותר להם להוציא גם מביתו, אבל הוא אסור להוציא מביתו, ומותר להוציא מבתיהם, דהוה אותו שלא עירב כאורח לגבי דידהו, אבל הן אין נותנין ואין מבטלין להן רשותן, דאינהו לא הוו אורחין לגבי דידיה. וביטול רשות כיצד ישראל הנותן רשות אומר רשותי קנוייה לך, רשותי מבוטלת לך. ואותו שנותן לו הרשות קנה ואין צריך לזכות. פירש רבינו שלמה זצ"ל אומר לו רשותי קנויה לך, וזה נוטלו ממנו ומוציא בחצר, וקנה הנוטל באמירה בעלמא בלא מתן מעות ואין צריך לזכות על ידי קניין. ואם לאחר שנתן רשותו לבני החצר הוציא או הכניס כל דבר מביתו לחצר, אם החזיקו בני החצר בחצר עד שלא הוציא והכניס אינו אוסר. אבל אם לא החזיקו אוסר, דתניא מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד הרי זה אוסר, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר. במה דברים אמורים בשלא החזיקו בני מבוי במבוי, אבל אם הוציאו הכלים שלהן והחזיקו במבוי בין שוגג בין מזיד אינו אוסר. והלכה כר' יהודה. ובית הכנסת שאין בה דיורין אין צריך לערב עם שאר בני החצר. ואע"ג דאכלין ושתיין בני מתא בגווה. אי נמי האכסניין, ואפילו בנייה חד גברא מדידיה ואקדשה כיון דמיכנפין ומצליין בגווה הוי הפקר לכל ישראל ואינה צריכה לערב. כן מפרש בתשובות הגאונים ז"ל. ורבינו ישעיה זצ"ל פירש דווקא אם לא שבתו שם אורחים, אבל אם שבתו שם אורחין ואוכלין וישינין שם בוודאי אסורין וצריכין לערב.
